lunes, 30 de abril de 2012

Messiah ben Joseph Vs. Yeshu

Messiah Ben Joseph Vs. Yeshu


What judaism explains concerning the Messiah Ben Yosef concept? Does it agree on something with the so called "messiah" of Christians (Messianic and Nazarenes)?

Let's read what Jewish literary sources speak about this issue:


Since the end of the first century of the Christian era (jewish year 3860) onwards, there was speculation about the term "revealed." Not to say that the "revelation" of the Messiah demanded prior concealment, was in the earth or in heaven.

According the first theory, the Messiah was to remain unknown and hidden in the earth until the ripen of the divine plan. A rabbinic legend from the third-century of the Vulgar Era places the messiah outside Rome waiting in order to destroy the city (Talmud Bavli, Masechet Sanhedrin  98a). Other legend  states that the Messiah born the day of the destruction of the Temple of Jerusalem in 70 of the Vulgar Era (3830 year of creation), as it says:

“It happened that as a Jew he tilled the fields, the cow began to moo. An Arab passing by and heard the noise and said, Son of Judah, son of Yehudah, unties your cow, untie your plow, it looks that the Temple is destroyed. Then the cow mooed again and the Arab said, 'Son of Judah, son of Yehudah, tie your cow again, to tie your plow, for the King Messiah is born.” -Talmud Yerushalmi,  Berachot 5a.

Another description of the hidden existence of the Messiah, according to one of the Fathers of the Church, Justin Martyr in the middle of the second century  of the Christian era, to assert his adversary, the Jew Trypho, that the Messiah himself will have no awareness of their future dignity until the moment it is actually anointed:

“Although the Messiah is born and lives somewhere, is still unknown. Actually, not even he knows it is, or shall have any power until Elijah comes, who will anoint and will reveal all.”  -Dialogue with Tryphon Iudaeo 8.

The second belief: that the Messiah was hidden in heaven before being revealed to men on earth, is based on the assertion of an apocryphal text, the book of Baruch 2, 30:1 who says that after crowning his mission on earth, "return to glory" ... possibly the Gan Eden (cf. Braita De'RiB "AL). More clearly still, Pseudo-Ezra 4 Ezra 14:19 was to be "taken from among men" and stay with the Messiah.

Messianic and Nazarenes may be tempted to see in their  “messiah” a "heavenly Christ" eternally existing, but nothing jewish can give such a conclusion. The sources that are known only deals in sort of pre-conceptual existence of the Name of the messiah, not his personality. The name of the Messiah was, according to rabbinic tradition, one of the seven things created before the world was made, the others being: the Torah, repentance, paradise, the Gehinam, the Throne of Glory and the Sanctuary. (Talmud Babli Masechet Nedarim 39 b). The reality of the Messiah, his concrete existence after this pre-existence of his name, just begin with his birth on earth (II Baruch 40:1, 72: 2-6, 4 Ezra 12:32). But before leaving the subject of the hidden Messiah in heaven, is also interesting to note that in 2 Baruch and 4 Ezra is identified with the son of David and is not considered a substitute for it (4 Ezra 7:29).

Finally, we clarify an issue. In Jewish thought the Messiah's name pre-existence does not affect his humanity. It was assumed that the Messiah preserved in the Garden of Eden to completion of the times, according to Ezra 4, would share the common lot of humanity:

'And after these years, my servant the Messiah shall die..."

b) The Dead Messiah.

There are in rabbinic literature speculative sporadic relics related to a Messiah who would die on the battlefield. This image, known as the Messiah son of Joseph (Mashiach ben-Yosef-משיח בן - יוסף) or the Messiah son of Ephraim (Messiah Ben-Efraim, משיח בן - אפרים) projected in the defeated commander in chief of Israel's on the first phase of the war against Gog, the final enemy.
The exegetically idea is related to Zecharyah / Zechariah 12:10-12: "I look, look to those who have gone through ... the earth will mourn ...", however the translation more attached to this book says:

“And will overturn on the House of David and the inhabitants of Jerusalem the inspiration of grace and supplication. And They will look on Me, those who are pierced. And groan and moan over the death of an only child. And suffer as one who suffers for his firstborn. In that day there shall be great mourning in Jerusalem, as the mourning in the valley Hadadrimmon Mygdon. And the earth will mourn, every family apart: the family of the house of David apart, and their women apart: the family of the house of Nathan apart, and their wives apart.” -Katznelson Moses, the Bible, Hebrew-Spanish, Sinai Publishing, Tel-Aviv, 1996, Vol II, p. 980.

The Talmud, masechet Sukkah 52A says:

And the land shall mourn, every family apart; the family of the house of David apart, and their wives apart. Is it not, they said, an a fortiori argument? If in the future when they will be engaged in mourning and the Evil Inclination will have no power over them, the Torah nevertheless says, men separately and women separately, how much more so now  when they are engaged in rejoicing and the Evil Inclination has sway over them.   What is the cause of the mourning [mentioned in the last cited verse]? — R. Dosa and the Rabbis differ on the point. One explained, The cause is the slaying of Messiah the son of Joseph, and the other explained, The cause is the slaying of the Evil Inclination.   It is well according to him who explains that the cause is the slaying of Messiah the son of Joseph, since that well agrees with the Scriptural verse, And they shall look upon me because they have thrust him through, and they shall mourn for him as one mourneth for his only son; but according to him who explains the cause to be the slaying of the Evil Inclination, is this [it may be objected] an occasion for mourning? Is it not rather an occasion for rejoicing? Why then should they weep? — [The explanation is] as R. Judah expounded: In the time to come the Holy One, blessed be He, will bring the Evil Inclination and slay it in the presence of the righteous and the wicked. To the righteous it will have the appearance of a towering hill, and to the wicked it will have the appearance of a hair thread. Both the former and the latter will weep; the righteous will weep saying, ‘How were we able to overcome such a towering hill!’ The wicked also will weep saying, ‘How is it that we were unable to conquer this hair thread!’ And the Holy One, blessed be He, will also marvel together with them, as it is said, Thus saith the Lord of Hosts, If it be marvellous in the eyes of the remnant of this people in those days, it shall also be marvellous in My eyes?

דף נב, א גמרא (זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה"ר שנהרג בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב (זכריה יב) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר (זכריה ח) כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם …בעיני יפלא

Is there any resemblance to Jesus? No. The Talmud states that Messiah Ben Joseph will die in that future battle. Jesus did not die in battle, much less about the end times because we’ve been here for more than two millennia after his death and there is still so much to be done in human history.
Also, in an early example of rabbinic interpretation of Tehillim / Psalm 2, when the Messiah son of David, "to be revealed speedily in our days," he witnesses the death of the Messiah son of Joseph Di asks "s that will save the life:

שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים
"Ask me and I will give the nations for an inheritance, "O L-rd of the universe, I ask only to live." -Talmud Bavli, Sukkah 52 A

Likewise, the Targum of  Zechariah 12:10 says:

“Then the Messiah son of Ephraim (Messiah bar Ephraim-משיח בן - אפרים) will go to battle with Gog uMagog and will be killed at the gates of Jerusalem.”

So, the main rabbinical tradition of the Messiah includes the chronological priority item on the Davidic Redeemer, along with planned military failure in the war against the last enemy (Gog uMagog). Although the origin of this ideology is totally uncertain, due to there’s  no evidence of their existence before the Jewish War against Rome, it is reasonable to assume that the tragic fate of Shimeon bar Kosiva (שמעון בר - כוכבא), who died in 135 CE (3895 Year of Creation), is the cause, or causes, that would create such an image of a murdered messiah.


The second piece of literature that talks about messiah ben joseph is the the Sefer Zerubbabel, a sixth-century book that describes the eschatological battle between Armilus (the leader of Rome and universal Christianity) against the Messiah Ben Joseph who is killed in battle, but prepares things for the Messiah Ben David. The author of this book believed that this would happen in his imminent future, but fail in his predictions, so, subsequent editions of the text were published without dates that had been placed by its author (Silver, Abba Hillel. History of Messianic Speculation in Israel. Kessinger Publishing. p. 49.)

In the book, Zerubbabel (the protagonist of the series) said that the angel Metatron led to a market in Nineveh (representative of Rome) and there, a man named Menahem ben Amiel revealed himself as the Messiah. Zerubbabel asked the angel Metatron when the Messiah would come and he was told it would be 990 years after the destruction of the Temple (in about 1059 of the Common Era), but five years before an anointed (messiah) would come, his name is Nechemiah Ben Hushiel and he would be "Mashiach Ben Yosef " who would die in the battle against Armilius (chief general of Gog uMagog):

"He [Armilius] will come against the holy people of the Most High and he will have ten kings ... and he will battle against the sacred [Jews]. He shall prevail against them and will kill the Messiah of the lineage of Joseph, Nechemiah Ben Ḥushiel, and will kill also sixteen righteous who were with him. "

An the end, the Messiah Ben David, Menachem Ben Amiel, comes and resurrects from the dead to Nechemiah Ben Ḥushiel (Mashiach Ben Yosef).

Does Jesus or Yehoshua have any resemblance to this "Ben Joseph”? No. The character of Christians, Messianic and Nazarene is NOT named Nechemiah Ben Ḥushiel but Yehoshua(Yeshua). He was not a senior general of the Israeli army and also, according to the book, the "Messiah Ben Joseph” resurrection is opposed to the so called “resurrection” of Jesus (Yeshua) because in Sefer Zerubbabel, the Mashiach ben Yosef is not revived until the coming of Ben David, while in the Christian myth, Jesus "resurrected" almost twenty centuries ago!  More than two millennia away of the arrival, future arrival, of Mashiach Ben David.


Saadia Gaon in Emunot VeDeot, art. 8 Ch. 6 says:

משיח בן יוסף יהיה כשליח לפניו
   "The Messiah Ben Joseph will be anointed as a messenger before him [Messiah Ben David]"

So, the book is saying that Messiah Ben Joseph comes before Messiah ben David, so we could ask: how long?.  Sa'adia Gaon explains (Emunot VeDeot, art. 8 ch. 5) that before the coming of Ben David, the anointed Ben Yosef will come and make war against Armilius which fight against the army led by General Messiah Ben Joseph: http :/ / # 5

"Then he wil, fight against a man named Armilius who will fight against them and occupy the city and kill and destroy, and he will be the man that will annihilate the seed of Joseph... then Eliyahu hanavi will come and salvation will come. "

We see that Sa'adia Gaon explicitly mention the following facts in chronological order:

  • 1. Messiah Ben Joseph comes and will die in the battle against Armilius.
  • 2. Eliyahu Hanavi comes.
  • 3. Messiah Ben David arrives.

This line of thought is diametrically opposed to Christianity because for them:

  • 1. First came John the Baptist as Elijah.
  • 2. Then came Jesus as Ben Yosef.
  • 3. Finally: Jesus will return as Ben David.

There’s nothing to do.  For the third time we found that the concepts of Christians (Messianic and Nazarenes) are OPPOSED to the original Jewish concept  of "Messiah Ben Joseph.”


Small midrashim result in the same way about the anointed (messiah) Ben Joseph and what we can found on them is very scarce. The Midrash Vaiosha tells the same of Sefer Zerubbabel, and when it comments about parashat Beshalach, it says: Messiah Ben Joseph, the Israeli army commander, is killed in the battle against Armilus, sixteen righteous  among their peers will die and at the end he will be resurrected by Menachem Ben Amiel (Messiah ben David).

Nor the Midrash Vaiosha nor the other midrashim allow that the crazy idea that Jesus(Yeshua) can be “Messiah ben Joseph”.  The differences between them are many, completely different stories, the links are missing from every point of view: theoretical and pragmatic.


Kol Hator, written by Rabbi Hillel Rivlin, a disciple of the Gaon of Vilna, exposes the mystical meaning of Messiah Ben Joseph.

On Chapter 1 is inferred that Messiah Ben Joseph cannot be other than Israel, all the people united as one man, an awakening from below that attracts redemption from above (ben David). The next chapter says:

"The unification of Yesod and Malchut - this is a major mission of Mashiach ben Yosef, to unify above and down ... a rebuilt Yerushalayim. Then it will be a unified city. "

Throughout Chapter 6 explains its mission:

  • To Gather the exiles: "We [Jews] emissaries of Gd to the time of redemption, forced to commit to bring the exiles."
  • To Rebuild Yerushalayim: "Our sages said that in the future Yerushalaim expand as far as Damascus. In the future Yerushalaim extend as widely as the Great Sea. The process will be gradual ... and Israel's settlements will be gradual ... the continued construction will be performed even in [periods of] poverty ... Our job is to fulfill the commandment that says, 'expands the place of thy tent.' "
  • To Appoint faithful people to sanctify the truth and sanctify the name of G-d: "Accordingly, our work to bring together and build Yerushalayim exiles will not be successful unless we appoint loyal and faithful people ... among the  people of Israel."
  • Eradicating the spirit of impurity from Eretz Israel -planting the earth: "The land must be planted until there is no desolation, until the earth take their fruits. Planting land is one of the duties of Moshiach Ben Yosef ... the Gaon [of Vilna] delegated to students, they directly carry out the mission, with the help of G-d. "
  • To Promote the spread of Torah from Zion.
  • To Make war against Amalek, "explained the Gaon: entrusted to us to inherit the land by force ... in the war against those who dispute construction in Yerushalayim, against sanbalatim and those who are erev rav... May Gd save us in that war! He Who dwells in Zion will help us. "
  • To Heal Tzion.

I believe that there is no much to say, the mere reading is actually the Messiah Ben Yosef is the Jewish people, not a single man. Regarding Jesus there is no point of comparison, and again, Christians remain without foundation that allows them to twist and manipulate the concept "ben joseph" for use in their dark purposes.
All sources listed are those that expose the existence of Mashiach ben Yosef and nothing agrees with the “messiah” of the Christians, Messianic and Nazarenes. Again, Jesus is unmasked, he’s a totally false messiah in every possible way.

jueves, 26 de abril de 2012

jueves, 5 de abril de 2012

Observaciones al juicio de Yeshu

Algunas Observaciones al juicio de Jesús

Me sorprende la gran cantidad de discusiones que este tema ha generado a lo largo de la historia. Incluso, un dicho popular entre cristianos fundamentalistas es que en el juicio de Jesús se violaron varias leyes judías (los más precisos hasta le ponen número: 18) con tal de sentenciarlos.

Es una burrada. ¿Realmente resulta tan difícil darse cuenta que el problema es que TODO EL RELATO ES CASI FICTICIO? Señores, la redacción final de ese juicio apenas se hizo en el siglo II, más de 100 años después del evento (si acaso sucedió). Y los redactores fueron gentiles que no sabían un ajo de Judaísmo, y menos aún de las halajot para los juicios.

Voy a mencionar sólo las inconsistencias más evidentes, que demuestran que los redactores del texto definitivo realmente no tenían idea de lo que estaban hablando.

1. ¿Cuál Sanedrín lo juzgó?

Había dos tipos de Sanedrín: el Gran Sanedrín, con 70 miembros, y los Sanedrines locales, con 23 miembros cada uno. El hecho de que ningún evangelio mencione una vaga refererencia sobre el asunto, evidencia un feroz desconocimiento de la legislación judía. Y eso ya es empezar muy mal.

2. ¿Cuándo lo juzgaron?

Según Mateo y Marcos, la misma noche de la Última Cena. Según Lucas, en la mañana. Menudo lío.

3. ¿Los sanedrines trabajan en Pésaj?

Por el amor de D-os. Se necesita ser muy ingenuo para creerse eso de que la celebración de Pésaj se puede interrumpir para juzgar a alguien. Son Días de Reposo obligatorios. Pero podrían objetarme: "ah, es que estaban tan ardidos contra Jesús, que no les importó romper el reposo...". Error. Total error. El Nuevo Testamento SE REGODEA cada vez que exhibe la perfidia de los judíos o de los "legalistas" o de los "judaizantes". Entonces, es OBVIO que si alguno de los redactores finales de los evangelios hubiera sabido que esa reunión implicaba QUEBRANTAR VARIOS CRITERIOS HALÁJICOS, no hubieran dejado de mencionarlo. Al contrario: hubieron hecho un verdadero escarnio con ese tema. Pero NO LO HICIERON. Y eso sólo puede significar una cosa: NO ESTABAN ENTERADOS DEL ASUNTO. Así que el dato evidencia ignorancia. Acumulada, estrepitosa y excesiva.

4. ¿El Sumo Sacerdote organizaba fogatas en Pésaj?

Es para morir de risa el dato de que un grupo de personas estaban en el patio de la casa de Caifás y tenían allí un fuego encendido. Una fogata, pues. Y yo pregunto: ¿qué no tenían en dónde celebrar el Pésaj? O propongo esto: si los jerarcas estaban muy decididos a quebrantar el reposo del Pésaj con tal de juzgar a Jesús, sus criados y criadas estaban muy decididos a no dejarlos pecar solos. Y como no tenían voz ni voto en el juicio, de todos modos se reunieron en una fogata para pecar solidariamente.

5. ¿Cualquiera puede meterse a la casa del Sumo Sacerdote?

Los evangelios sinópticos (Mateo, Marcos y Lucas) dicen que Pedro se metió hasta el patio de Caifás, e incluso protagonizó eso que los mexicanos definimos como "un osote" (un ridículo público) cuando lo reconocieron. ¿Así de fácil entra cualquier rudimentario pescador a las inverosímiles fogatas que se hacen en el patio de los altos jerarcas que se reúnen a celebrar juicios en la primera noche de Pésaj rompiendo un montón de prescripciones religiosas del Judaísmo?

No, señores. Es más fácil la otra respuesta: los redactores finales no sabían de qué estaban hablando.

Incluso, es evidente que los redactores finales de Juan hicieron un vago intento por corregir la catástrofe narrativa, y por lo menos intentaron arreglar este punto, poniendo que Juan también acompañó a Pedro, y que pudieron entrar en casa de Caifás porque resulta que Juan era de familia influyente (¿no se supone que eran humildes pescadores? O tal vez no se me había ocurrido la opción de que Zebedeo era un humilde pescador muy influyente).

6. ¿A los blasfemos tienen que mandarlos a Pilato?

La acusación es de blasfemia, pero deciden enviarlo a Pilato. No tiene pies ni cabeza. Si Jesús era blasfemo, lo podían haber apedreado sin solicitar permiso al Procurador (como la mujer adúltera que no fue apedreada por la oportuna intervención de Jesús; extrañamente, en ese relato no hay ningún vestigio de que a esa mujer quisieran enviársela a Pilato, y que su liberación se hubiera debido a la oportuna intervención de Jesús gritando desde abajo "líberala a ella y que lapiden a Barrabás!".

Aquí no hay vuelta de hoja: si Jesús fue enviado a Pilato, fue porque su delito no era de orden religioso. No era un blasfemo. Era un revoltoso y punto.

¿Lo ven? Los autores de los evangelios no tenían idea de cómo opera el Judaísmo.


No existe NINGÚN documento del siglo I en donde se hable del juicio a Jesús. Es curioso: repetidas veces, Pablo habla de la muerte de Jesús, pero EN NINGÚN MOMENTO SE MENCIONA SU JUICIO, y eso habría sido un tema muy relevante para los objetivos misioneros cristianos.

El primer libro que menciona algunos detalles es Hechos de los Apóstoles, pero está DEFINITIVAMENTE DEMOSTRADO que ese libro se escribió en el siglo II, porque toda su estructura histórica está basada en las Antigüedades de los Judíos y Las Guerras de los Judíos, de Flavio Josefo, libros que sólo estuvieron completos hasta el año 93. Por lo tanto, Hechos se escribió DESPUÉS del año 93.

Entonces, apenas en la literatura cristiana del siglo II empieza a construirse el relato del juicio a Jesús.

Una leyenda, en resumidas cuentas. Sin sustento histórico, sin relación con la realidad, inverosímil y que en todo evidencia a autores que no sabían gran cosa de Judaísmo. Y que, de hecho, ni siquiera les importaba.

Reitero: discutir sobre el tema es ocioso. Tal y como está narrado por los evangelios, no hay nada digno de ser considerado histórico.

Irving Gatell:.

lunes, 2 de abril de 2012

ויכוח הרמב"ן

ויכוח הרמב"ן
הודפס ללא ההערות

תוכן המאמר: 
היום הראשון
האם בא המשיח
לא יסור שבט מיהודה
המדרש על הערבי שאמר נולד המשיח
פרשת "הנה ישכיל עבדי" ומדרשים 
היום השני
על האגדות
מקום המשיח
המשיח נכבד מהמלאכים
משיח מתפלל על ישראל
ראיה מדניאל
45 יום שהגואל נכסה 
היום השלישי
רמב"ם ספר שופטים 
היום הרביעי
המשיח אדם?
המזמור "שב לימיני"
המדרש "והתהלכתי בתוככם" 

תקציר: ויכוח בעניין הדת בו התווכח הרמב"ן עם המשומד פראי פול לפני המלך בברצלונה.

מילות מפתח: ויכוחי דת; דת; יהדות; נצרות; רמב"ן.

גרסינן בסנהדרין
ת"ר ה' תלמידים היו לו לישו מתאי נקאי נצר ובוני ותודה.
אתיוה למתי אמרי ליה מתי יהרג, דכתיב מתי אבא ואראה פני א-להים.
אמר להו: אין מתי יהרג, דכתיב מתי ימות ואבד שמו.
אתיוה לנקאי אמרי ליה נקאי יהרג, דכתיב ונקי וצדיק אל תהרג,
אמר להו: אין נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרוג נקי.
אתיוה לנצר אמרי ליה נצר יהרג, דכתיב ונצר משרשיו יפרה.
אמר להו: אין נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב.
אתיוה לבוני אמרי ליה בוני יהרג, דכתיב בני בכורי ישראל.
אמר להו: אין בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הרג את בנך בכורך.
אתיוה לתודה אמרי ליה תודה יהרג, דכתיב מזמור לתודה.
אמר להו: אין תודה יהרג, דכתיב זובח תודה יכבדנני.
וכתב ר"ש קרובים למלכות היו, והיו צריכין להשיב לכל ראיות הבל שלהן.

ועל הדרך הזה אני כותב בדברים שהשבתי על תעתוע פראי פול, שהקדיח תבשילו ברבים בפני אדוננו המלך וחכמיו ויועציו, ירום הודו ותינשא מלכותו. 

היום הראשון

צווה אותי אדוננו המלך להתווכח עם פראי פול בהיכלו בפניו (ובפני יועציו) בברצלונה. ואען ואומר:
אעשה כמצוות אדוני המלך אם תתנו לי רשות לדבר כרצוני. ואני מבקש (בזה) רשות המלך ורשות פראי רמון דפינא פורט (דפינייא פואירטי) וחביריו אשר בכאן.

ענה פראי רמון (די פינייא פואירטי):
ובלבד שלא תדבר ביזיונות. 

אמרתי להם: איני רוצה להיות בדינכם על זה, אבל שאומר כל רצוני בעניין הויכוח כאשר אתם אומרים כל רצונכם, ואני יש לי דעת לדבר בדרך מוסר (בעניין הויכוח כאשר אתם אומרים) אבל ברצון נפשי יהיה.
ונתנו לי רשות כולם לדבר כרצוני.

ובכן עניתי ואמרתי: ויכוח הגויים והיהודים בדברים רבים ממנהגי התורות (אשר) אין עיקר האמונה תלויה בהם. אבל איני רוצה להתווכח בחצר הנכבד הזה אלא בדברים שכל הדין תלוי בהם.

האם בא המשיח
וענו כולם ואמרו: יפה אמרת. ובכן הסכמנו לדבר תחילה בעניין המשיח אם כבר בא כפי אמונת הנוצרים או אם הוא עתיד לבוא כאמונת היהודים. ואחרי כן נדבר אם המשיח הוא האלוה ממש או אם הוא איש גמור נולד מאיש ואישה. ואחר כך נדבר אם היהודים מחזיקים בתורה האמיתית או הנוצרים עושים אותה. 

ואז פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח אשר הנביאים מעידים עליו. 

עניתי ואמרתי: אבל קודם שנתווכח בזה אני מבקש שיורני ויאמר לי היאך זה באפשר. כי מאז שהמלך בפרבינצה ובמקומות רבים שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאוד. ויענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד מאמינים בישו שהוא המשיח והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי מחשבת הנוצרים.
והלא דבר ידוע הוא באמת, כי עניין ישו היה בבית שני וקודם חורבן הבית נולד ונהרג. וחכמי התלמוד היו אחר החורבן, כגון ר' עקיבא וחביריו. ואותם ששנו המשנה רבי ור' נתן, היו ימים רבים אחר החורבן, וכל שכן רב אשי שחבר התלמוד וכתבו, שהיה אחר החורבן כד' מאות שנה. ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחות ישו ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת, ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך, אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון, כי הם היו יהודים ועמדו בדת היהודים כל ימיהם ומתו יהודים, הם ובניהם ותלמידיהם השומעים כל דבריהם מפיהם (ולמה לא נשתמדו וחזרו לדת ישו כאשר עשה פראי פול והבין מדבריהם כי אמונת הנוצרים היא האמיתית חלילה, והלך ונשתמד על פי דבריהם. והם ותלמידיהם הלוקחים תורה מפיהם) חיו ומתו יהודים כמונו היום.
והם אשר למדו אותנו דת משה ויהודית, כי כל מעשינו היום על פי התלמוד ועל פי מה שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה. כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי התורה והמצווה, והיאך נהגו בה האבות במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבינו ע"ה.
ואם האמינו בישו ודתו היאך לא עשו הם כאשר עשה פראי פול המבין דבריהם יותר מהם עצמם.

ענה פראי פול (ואמר):
אלו דברי אריכות לבטל הויכוח, אבל על כל פנים תשמע מה שאומר. 

ואומר אליהם: אבל זה [לי] ראיה (גמורה) ברורה, שלא יאמר דברים שיהיה בהם ממש. ואשמע אותם מפני שרצון אדוננו המלך בכך.

לא יסור שבט מיהודה
התחיל ואמר: הנה הכתוב אומר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבוא שילה, שהוא המשיח. הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה ליהודה כוח עד המשיח היוצא ממנו. ואם כן היום שאין לכם לא שבט אחד ולא מחוקק (אחד), כבר בא המשיח שהוא מזרעו, ולו הממשלה. 

עניתי ואמרתי: אין כוונת הנביא לומר שלא תהיה ממלכת יהודה בטלה כלל בשום זמן, אלא אמר שלא תסור ותפסיק לגמרי ממנו. והכוונה שכל זמן שתהיה המלוכה לישראל, ליהודה היא ראויה. ואם תתבטל מלכותם מפני חטא, ליהודה תשוב.
והראיה לדברי שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודה ולא מישראל, וימים רבים בטלה המלכות גם מישראל וגם מיהודה. שהרי בשבעים שנה שגלו לבבל לא היה ליהודה ולא לישראל מלכות כלל. ובבית שני לא מלך ביהודה רק זרובבל ובניו ימים במספר, ועמדו אחרי כן ש"פ שנה עד החורבן שמלכו הכוהנים מבני חשמונאי ועבדיהם. וכ"ש כשהעם בגלות, שאם אין עם אין מלך.

ענה פראי פול: באותן הזמנים כולם אע"פ שלא היו (להם) מלכים היה להם ממשלה. שכך פירשו בתלמוד, לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי הגליות שבבבל שרודין את העם בשבט, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והיום אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד, ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להיקרא רבי. ומה שקורין אותך [היום] מאישטרי הוא טעות, ובשקר אתה נוהג באותו השם. 

עניתי כמהתל בו: אין זה מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת. שאין רבי מאישטרי, כי רב הוא מאישטרי, ובלא סמיכה נקראים רב בתלמוד, אבל אני מודה כי איני מאישטרי ולא תלמיד טוב.
אמרתי זה בדרך מוסר.

חזרתי ואמרתי לו: אני אודיעך שאין הכוונה לרבותינו ז"ל לפרש הפסוק אלא במלכות ממש, אלא שאינך מבין דין והלכה, אלא מעט בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן. והעניין הזה שהזכירו החכמים הוא כי משורת הדין אין אדם דן יחידי ויפטר מלשלם אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא והוא המלך. ואמרו כי בזמן הגלות כיון שיש מזרע המלוכה מי שיהיה לו קצת ממשלה ממלכי הגויים, כגון ראשי גליות שבבבל ונשיאי ארץ ישראל, יש להם נתינת רשות וסמיכה. וזה נהג בחכמי התלמוד לאחר ישו יותר מד' מאות שנה. כי אין דעת חכמי התלמוד שיהיה [הוא] מזרע (יהודה) שבט ומחוקק אשר ליהודה, אבל הנביא הבטיחו ליהודה שיהיה מלכות ישראל שלו. ועל מלכות גמורה הבטיחו. ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי, כי בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט ומחוקק כלל.
ובבית שני כשהיה המלכות לכוהנים ולעבדיהם, לא היה לשבט יהודה שום ממשלה, לא ראש גלות ולא נשיא, כי הנשיאות והראשות למלכי הכוהנים ולשופטיהם ולשוטריהם, ולאשר ישרו בעיניהם.

אז ענה פראי פירי די גינובא: זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו שביתה באגר בלע"ז. 

אמרתי למלך: הנה פראי פירי פסק הדין כדברי.

אמר פראי פירי: אני לא פסקתי דין, כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא. ורבים אשר זכרו הבית הראשון, כמו שכתוב בספר עזרא, וזה יקרא בטול, הוא באגר בלע"ז. אבל (עתה) שעמדתם אלף שנה ויותר הסרה גמורה היא. 

אמרתי: עתה אתה מתנחם כי אין הסרה בדבר החוזר, ואין הפרש בדברי הנביא בין רב למעט.
ועוד כי הזמנים שהזכרתי זמנים רבים הם.
ועוד כי יעקב (אבינו) ע"ה לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו בלבד אבל מלכות כל ישראל נתן לו, כדכתיב יהודה אתה יודוך אחיך. וכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. והנה נתבטל מלכות כל [שבטי] ישראל (ממנו) משמת שלמה, כדכתיב לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו.
אם כן דבר ברור הוא שלא אמר הנביא אלא שלא תסור לגמרי.
והאמת הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא ביטול כלל, לפי שאינו מצד יהודה אלא מצד העם, כי לא הבטיח הנביא את יהודה שלא ילכו ישראל בגלות לעולם בעבור שיהיה הוא מלך עליהם בכל זמן.

המדרש על הערבי שאמר נולד המשיח
חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח, והביא אותה הגדה שבמדרש איכה בההוא גברא דהוא (רדי) וגעת תורתיה.
עבר חד ערבי ואמר ליה, בר יהודאי בר יהודאי, שרי תורתך שרי פדנך שרי קנקנך, דאיתחרב בית המקדש.
שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה.
געת זמן תנינית.
אמר ליה, אסור תורתך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון. 

ואען ואומר: איני מאמין בהגדה זו [כלל] אבל ראיה היא לדברי.

אז זעק אותו האיש (ואמר): ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם. 

אמרתי: באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החורבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מסתרי החכמים. אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי. הנה היא אומרת כי ביום החורבן אחרי שנחרב (הבית) בו ביום נולד המשיח. אם כן אין ישו משיח כאשר אמרתם, שהוא קודם החורבן נולד ונהרג, ולידתו קרוב למאתיים שנה קודם החורבן לפי האמת, ולפי חשבוניכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש.

ענה מאישטרי גילים, השופט אשר למלך, (ואמר): אין עתה הויכוח בישו, אבל השאלה היא אם בא המשיח אם לא. ואתה אמרת שלא בא, והספר הזה שלכם אומר שבא. 

אמרתי לו: אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין, ועל כל פנים אענה אתכם בכאן, לא אמרו חכמים שבא, אבל [אמרו] שנולד, כי היום שנולד משה רבינו ע"ה לא בא ולא היה גואל, אבל כשבא לפרעה במצוותו של הקב"ה ואמר לו כה אמר ה' שלח עמי וכו', אז בא. וכן המשיח כשיבוא לאפיפיור ויאמר לו במצוות הא-לוהים שלח עמי, אז יהיה בא. ועד היום לא בא, וגם איננו משיח כלל. כי דוד המלך ביום שנולד לא היה [מלך ולא] משיח, אבל כשמשחו שמואל היה משיח. וביום שימשח אליהו למשיח במצוות הא-ל, יקרא משיח. וביום שיבוא אחרי כן לאפיפיור לגאול אותנו אז יקרא [גואל] בא.

פרשת "הנה ישכיל עבדי" ומדרשים
טען אותו האיש: הנה פרשת הנה ישכיל עבדי מספרת עניין מיתת המשיח ובואו ביד ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו. אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח? 

אמרתי לו: כפי המשמעות האמיתי אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם, שכך קורין אותם הנביאים תדיר, ישראל עבדי, יעקב עבדי.

אמר פראי פול: ואני אראה מדברי החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח. 

אמרתי לו: ואמת הוא כי רבותינו ז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח, אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו. כי לא תמצא לעולם בשום ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא בהגדות שיהרג משיח בן דוד לעולם, ולא שימסר ביד שונאיו ולא שיקבר בין הרשעים, כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר.
ואני אפרש (לכם) הפרשה אם תירצו בפירוש טוב ומבואר ואין שם כלל שיהרג כאשר היה במשיחכם.
ולא רצו לשמוע.

חזר אותו האיש ואמר כי בתלמוד מפורש שרבי יהושע בן לוי שאל לאליהו מתי יבוא המשיח, והוא ענה אותו: שאל למשיח עצמו.
(אמר) והיכן הוא.
(אמר) בפתח דרומה בין החולים.
הלך שם ומצאו. ושאל לו כו'.
אם כן כבר בא, והוא ברומה, (והוא ישו המושל ברומה). 

עניתי לו: והלא מפורש מכאן שלא בא, שהרי שאל לאליהו מתי יבוא. וכן שאל אליו בעצמו מתי אתי מר. אם כן לא בא עדיין. אבל נולד כפי פשוטי אלו ההגדות, ואיני מאמין בכך. 
אז ענה אדוננו המלך: שאם נולד ביום חורבן בית המקדש שיש יותר מאלף שנים ולא בא עדיין, איך יבוא, (כי) אין בטבע האדם שיחיה אלף שנים. 

אמרתי לו: כבר היו התנאים שלא אתווכח עמך ולא תענה בויכוח. אבל כבר היו בראשונים אדם ומתושלח קרוב לאלף שנים, ואליהו וחנוך יותר מכאן, כי החיים לא-ל.

אמר: ואנה הוא היום? 

אמרתי: אין זה מצרכי הויכוח ולא אענה לך. ואולי תמצאנו בשערי טוליטולה, אם תשלח שם איש אחד מהרצים שלך, אמרתי כמהתל (בו).

אז עמדו משם, ונתן המלך זמן לחזור לויכוח ביום השני הבא. 

היום השני

ביום ההוא הלך המלך לקלישטרויש אשר בעיר ונתקבצו שם כל אנשי העיר, גויים ויהודים. והיו שם ההגמון וכל הגלחים וחכמי הצעירים והדורשים, וקם אותו האיש לדבר.

אמרתי לאדוננו המלך: אדוני, שמעני.

ויאמר לי: ידבר הוא תחילה כי הוא התובע. 

אמרתי: הניחוני לברר דעתי בעניין המשיח, ואז יוכל להשיב על ברור.

על האגדות
קמתי ואומר: שמעו עמים כולם. פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא. והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב בית המקדש בו ביום נולד. ואמרתי אני שאיני מאמין בזה.
(דעו כי) אנחנו יש לנו שלושה מינין של ספרים,
האחד הוא הבב"ליה,
 וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה.
והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצוות התורה, כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד, ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצות.
עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמ"וניש. כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון (אחד), ואחד מן השומעים היה טוב בעיניו וכתבו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק.
ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד קרוב לזמן הקץ שיבוא להוציאנו מן הגלות. על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיום החורבן. ועוד אנו קורין אותו ספר הגדה, רוצה לומר ראסיונאמינטו, רוצה לומר שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחבירו. אבל אני מקבל אותה הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים בה, מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו שלכם משיח כאשר אמרתי לכם, שהוא לא נולד באותו היום. אבל כבר עבר כל עניינו מזמן מרובה.
ואתה אדוננו המלך שאלת והקשית לי יפה מהם, שאין במנהג האדם לחיות אלף שנה. ועכשיו אברר לך תשובה לשאלתך. הנה אדם הראשון חיה אלף שנה פחות ע' שנה. (והנה מפורש בכתוב כי בעוונו מת, ואילו לא חטא חיה) יותר ויותר או לעולם. והגויים והיהודים כולנו מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח. אם כן (אחר שיבוא המשיח יהיה בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי, אם כן) ראוי הוא המשיח לחיות אלף ואלפים (שנה) או לעולם. וכן המזמור אומר חיים שאל ממך וגו', וזה מבואר.

מקום המשיח
עוד שאלת אדוננו המלך, אנה הוא עומד, מפורש הוא בכתוב, כי אדם הראשון מעמדו היה בגן עדן שבארץ, ובחטאו נאמר וישלחהו ה' א-להים מגן עדן. אם כן זה שהוא פטור מעונשו של אדם עומד שם בגן עדן, וכן אמרו חכמים בספר ההגדות שהזכרתי.

אמר המלך: והלא אמרתם באותה הגדה כי הוא ברומה. 

אמרתי לו: לא (אמרתי שמעמדו ברומה) אלא שנראה ברומה אי זה יום, כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, ונראה שם, והיה ראותו שם מפני טעם מוזכר בהגדות, ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים כאלה. והיה העניין שלא רציתי לומר להם מה שאומר בהגדה שהמשיח יעמוד ברומה עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שנתגדל בביתו של פרעה עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו בים. וכמו שנאמר בחירם מלך צור, ואוציא אש מתוכך היא אכלתך. וזהו שאמר ישעיה, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה ספיחיה. ובפרקי היכלות אמר, עד שיאמר אדם לחברו הילך רומי וכל מה שבתוכה בפרוטה ויאמר אינה מתבקשת לי. וכל זה אמרתי למלך בינו לביני.

שאלתי (ואמרתי עוד): האתם מודים לדברי שחטאו של אדם בטל בזמן המשיח.

ענה אדוננו המלך וגם פראי פול: כן. אבל לא כאשר אתה סבור, כי העניין הוא שהיו כולם נכנסים בגיהנום בעבור אותו העונש, ובימי המשיח ישו נתבטל שהוציאם משם. 

ואען ואומר: אומרים בארצנו, הרוצה לכזב ירחיק עדיו. והרבה עונשים כתובים באדם וחוה, ארורה האדמה בעבורך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזיעת אפיך, כי עפר אתה, וכן באישה, בעצב תלדי בנים. והכל קיים גם היום, וכל הנראה ונרגש לא נתכפר בזמן משיחכם. אבל גיהנום שאינו כתוב בו אתם אומרים שנתכפר, בעבור שאין אדם יכול להכחיש אתכם. שלחו מכם אחד ויבוא ויגיד.
ועוד, חלילה לאל, שאין עונש גיהנם לצדיקים בשביל חטא אדם הראשון אביהם, כי נפשי קרובה לנפש אבי כמו לנפש פרעה בשווה, ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנום. אבל העונשים היו בגוף לפי שגופי מאבי ומאמי, וכאשר נגזר על שניהם והיו בני מות, היו תולדותיהם לעולם בני מות בטבע.

עמד אותו האיש ואמר: עוד אביא ראיה שכבר עבר זמן המשיח. 

אמרתי אני: אדוני המלך, שמעני [מעט]. אין הדין והאמת והמשפט שלנו עיקרו במשיח, כי אתה שווה לי יותר ממשיח. אתה מלך והוא מלך. אתה מלך גוי, והוא מלך ישראל, כי משיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך. וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות ובעינוי ושעבוד, חרפת העמים, אשר יחרפונו תמיד, שכרי מרובה, (כי) אני עושה עולה לא-להים מגופי, ובזה אזכה לחיי העולם הבא יותר ויותר. אבל כשיהיה מלך ישראל מתורתי מושל בכל העמים, ועל כורחי יש לי לעמוד בתורת היהודים, אין שכרי מרובה כל כך.
אבל עיקר הדין והמחלוקת שבין היהודים ובין הנוצרים הוא במה שאתם אומרים בעיקר הא-לוהות דבר מר מאוד. ואתה אדוננו המלך נוצרי בן נוצרי [ובן נוצרית] ושמעת כל ימיך גלחים [צעירים ודורשים מדברים מלידת ישו] ומלאו מוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה ושב אצלך מתוך אותו הרגילות.
אבל הדבר אשר את מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא, כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ [וכל אשר בם] חוזר [עובר] בבטן יהודית אחת ויגדל בו ז' חודשים ויולד קטן, ואחר כך יגדל ואחר כך יימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון. לא יסבול דעת יהודי ושום אדם.
ולחינם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלוקתנו. אבל נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם.

אמר פראי פול: ותאמין שבא? 

 אבל אני מאמין ויודע שלא בא, ולא היה אדם מעולם שאמר ולא שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו, ואי אפשר לי (להאמין) במשיחותו.. שהנביא אומר במשיח ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, והוא לא היה לו ממשלה, אבל בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם, ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו, איך יושיע כל ישראל, ואף (כי) אחרי מותו לא היה לו ממשלה, כי ממשלת רומה אינה בעבורו. אבל קודם שהאמינו בו הייתה עיר רומא מושלת ברוב העולם, ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות. ועתה עובדי מוחמד יש להם ממשלה יותר מהם.
וכן הנביא אומר שבזמן המשיח לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי וכו'. ואומר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ואומר וכתתו חרבותם וכו' ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות, והם גם כן מגלי עריות, וכמה יהיה קשה לך, אדוני המלך, ולפרשיך [אלה] אם לא ילמדו עוד מלחמה.
ועוד אמר הנביא במשיח והכה ארץ בשבט פיו. ופרשו בספר ההגדה אשר ביד פראי פול:
אומרים למלך המשיח מדינה פלונית מרדה בכך, אומר יבוא הגובאי ויחריב אותה, אמרו לו אפרכיה (פלונית) מרדה בך, אומר יבוא עורב ויכלה אותה.
ולא היה זה בישו. ואתם עבדיו, טוב לכם סוסים מזוינין, ולפעמים כל זה איננו שווה לכם.
ועוד אביא לכם ראיות הרבה מדברי הנביאים.

צעק אותו האיש ואמר: כן דרכו לעולם לעשות אריכות דברים, ואני יש לי לשאול. 

אמר לי המלך: שתוק, כי הוא השואל, (ושתקתי).

המשיח נכבד מהמלאכים
אמר: הנה החכמים שלהם אמרו במשיח שהוא נכבד מהמלאכים, ואי אפשר להיות אלא בישו [שלהם] שהוא (המשיח ו)הא-לוה בעצמו.
והביא מה שאמרו בהגדה: ירום ונשא וגבה מאוד, ירום מאברהם, ונשא ממשה, וגבה ממלאכי השרת. 

אמרתי לו: וחכמינו אומרים זה תדיר בכל הצדיקים, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. ואמר משה רבינו למלאך במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד. ובכלל ישראל אמרו, חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת וכו'.
אבל הכוונה לבעל ההגדה הזאת במשיח לומר, כי אברהם (אבינו ע"ה) גייר גויים והיה דורש לאומות אמונתו של הב"ה, וחלק על נמרוד ולא פחד ממנו.
ומשה עשה יותר ממנו, שעמד בשפלותו כנגד פרעה המלך הגדול והרשע, ולא נשא לו פנים במכות גדולות שהכהו, והוציא ישראל מידו. ומלאכי השרת מזדרזים (מאוד) בעניין הגאולה כמו שאמר, ואין עמי מתחזק בכל אלה כי אם מיכאל שרכם, ואומר ועתה אשוב להלחם עם שר פרס.
והמשיח יעשה יותר מכולם, ויגבה לבו בדרכי ה'. ויבוא ויצווה לאפיפיור ולכל מלכי העמים בשם הא-ל שלח עמי ויעבדוני. ויעשה בהם אותות ומופתים גדולים ורבים ולא יירא מהם כלל, והוא יעמוד בעירם רומא עד שיחריב אותה. ואפרש הפרשה כולה אם תרצה. ולא רצה.

משיח מתפלל על ישראל
עוד הביא הגדה שאומרת על המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול להם הב"ה (עונותיהם) וקבל עליו ייסורין, אבל אמר לפניו: על מנת כן אני מקבל ייסורין שתחיית המתים תהיה בימי. ולא (על) המתים בדורי בלבד אלא (על) כל המתים שמתו מאדם הראשון ועד הנה. ולא המתים בלבד אלא אפילו אותן שהשליכו בים ונטבעו, או שאכלו אותם הזאבים והחיות. והנה ייסורין שקבל עליו משיח הוא הריגתו של ישו, שקבל עליו מדעת עצמו. 

אמרתי: אוי למי שאינו מתבייש. שכל זה לא עשה ישו. ולא החיה מתים שמאדם עד הנה, ולא עשה דבר מכל זה. ועוד שתפילה זו מורה שהוא אדם ולא א-ל, ואין בידו להחיות.
אבל ייסורין הללו אינם אלא צערו שהוא מצטער על שהוא מתאחר מאוד ורואה עמו בגלות, ואין לאל ידו, ורואה עובדים ללא א-לוהים, והכופרים בו ועושים משיח אחר נכבדים מעמו.

חזר ואמר: הנה דניאל אמר שבועים שבעה נחתך על עמך ועל עיר קודשך לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קודש קודשים. ושבועים שבעים, הם של שנים, והוא ת"כ שנה שעמד בית שני עם ע' שנה של גלות בבל, וקודש קדשים הוא ישו. 

אמרתי לו: והלא ישו קודם הזמן הזה היה יותר משלושים שבועים לחשבוננו, שהוא האמת שהעידו עליו יודעיו ומכיריו בני דורו. ואפילו לחשבון שלכם היה קודם יותר מעשרה שבועים.

ראיה מדניאל
אמר: כן היה. אבל בכתוב האחד שאמר ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עם משיח נגיד, הוא משיח הוא נגיד, והוא ישו. 

אמרתי: גם זאת טעות מפורסמת. כי הכתוב מחלק השבועים שבעים אשר הזכיר ומונה מהם עד משיח נגיד שבועים שבעה, ואחרי כן מונה שבועים ששים ושנים לבנין רחוב וחרוץ, ואחרי כן מונה שבוע אחד [וחצי השבוע] שיגביר ברית לרבים, ונשלמו השבועים שבעים. וישו שאתה קורא משיח נגיד לא בא לשבועים שבעה, אבל לאחר ששים שבועים ויותר לחשבונך.
ופרש לי הפרשה כולה לפי שיטתך ואשוב מענה, כי לא תוכל לפרשה בשום עניין בעולם. אבל אינך בוש לדבר במה שלא ידעת. אבל אני אודיעך כי משיח נגיד, זרובבל, ובא לזמן שבועים שבעה, כי כן מבואר בכתוב.

אמר: ואיך יקרא משיח. 

אמרתי: גם כורש נקרא משיח. ואברהם ויצחק ויעקב אמר בהם אל תגעו במשיחי. ולכך אמר בו נגיד, שלא תינשא מלכותו, אבל הוא נכבד ונשא (בעמו), כמו נדיבי עמים נאספו עם א-לוהי אברהם. והנה אודיע לך כל הפרשה בפרוש מבואר אם תרצה אתה וחבריך אלה ללמוד, או יש לך לב להבין. ואני אומר לפני אדוננו המלך והעמים כולם שאין בפרשה הזאת ולא בכל דברי דניאל קץ לביאת המשיח אלא בסוף הספר. כי כן מבואר בכתוב שאמר כל הנאמר לו בפרשה זו ובפרשיות אחרות היה מתפלל תמיד לדעת הקץ, ובסוף אמרו לו הקץ בפסוק שאמר, ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים.
ועתה אפרש לעיני העמים פירוש זה הפסוק, אעפ"י שיקשה ליהודי אשר בכאן. הוא אומר כי מעת שהוסר עולת התמיד עד שיתן משומם השקוץ שהסיר אותה, והוא עם רומה המחריב הבית, יהיו שנים אלף ומאתים ותשעים, כי ימים הנזכרים בכאן הם שנים, כמו ימים תהיה גאולתו, וכן מימים ימימה, וכן מימים או עשור. ואח"כ אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלושים וחמישה. הוסיף חמישה וארבעים שנה.
והעניין כי לזמן הראשון יבא המשיח ויתן השקוץ העובד ללא א-להים, משומם וכלה מן העולם. ואחרי כן יקבץ נידחי ישראל אל מדבר העמים, כמו שנאמר והולכתיה המדברה ודברתי על לבה, ויביא ישראל לאדמתם כעניין שעשה משה רבינו ע"ה הגואל הראשון, ויהיו מ"ה שנים. ואחר כן ינוחו ישראל על אדמתם, וישמחו בה' א-לוהיהם ובדוד מלכם, ואשרי המחכה (ויגיע) לימים הטובים ההם.
והנה יש עתה מזמן החורבן אלף ומאה ותשעים וחמישה שנים. אם כן יחסרו מן המספר שאמר דניאל צ"ה שנים. ואנו מקווים שיבוא הגואל לזמן ההוא, כי הפירוש הזה נכון והגון הוא. וקרוב להאמין בו.

45 יום שהגואל נכסה
ענה פראי פול: הנה אמרו החכמים בהגדה, אילין יומיא יתיריא מה אינון, אלו ארבעים וחמישה יום שהגואל נגלה ונכסה מהם, מה משה הגואל הראשון נגלה ונכסה מהם, אף הגואל האחרון יתגלה ונכסה מהם. וכיון שהזכירו יום, הם ימים ממש ולא שנים. 

אמרתי: המדרש תפס לשון הכתוב, והזכיר ארבעים וחמישה ימים שהם שנים, כדאמרי רבנן לישנא דקרא נקט.

אמר פראי פול שאין יהודי בעולם שלא יודה כי פירוש יום יום ממש, אלא שהוא משנה דברים כרצונו.
וצעק למלך והביאו יהודי אחר שמצאו ראשון, ושאלוהו: מהו יום בלשונכם. אמר: דיאה. 

אמרתי אני: אדוני המלך, היהודי הזה ראוי להיות שופט מן פראי פול אבל לא ממני, כי יום נאמר בלשון הכתוב על הזמן, כגון ביום הכותי כל בכור. ובקבוץ ימים אמר על השנים. ובכאן אמר הכתוב על השנים. והיה זה לצורך כי בקש לסתום העניין כאשר אמר לו המלאך פעמים, סתום הדברים וחתום הספר עד עת הקץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת. אבל אני מדבר בדברי חכמה עם מי שאינו יודע ואינו מבין, וראוי שישפטו לו הכסילים.

ענה פראי ארנאל די שיגורה: ראו כי גירונימוש פי' ימים בכאן הם ימי העם. 

שמחתי בדבריו. אמרתי: יכולים אתם להכיר מדבריו כי אין הימים בכאן כפשוטן בשאר המקומות, ולכן הוצרך לעשות בהם פירוש. ואני סבור כי ימי העם שאמר הם שנים, כי העם אומר ימים רבים יש מן המעשה, והוא על השנים הרבים.

חזר אותו האיש ואמר: הנה חכמיהם אמרו שהמשיח נכנס בג"ע, ואומר שם בהגדה: משיח למה, מפני שראה אבותיו עובדי ע"ז ופרש מדרכם ועבד להקב"ה וגנזו לגן עדן. 

ולעגתי עליו ואמרתי: זו ראיה שלי שהוא בן עובדי ע"ז איש גמור. והחזיק לו הקב"ה טובה כשפרש מדרכי אבותיו ולא עבד ע"ז כמותם. הזה יאמר על א-לוה עצמו. ולקחתי הספר שלו וקראתי לפניהם ההגדה מתחילה. והיא אומרת כי י"ד הם שנכנסו בגן עדן בחיים, ומונה בהם סרח בת אשר ובתיה בת פרעה. ואלו היה ישו והוא הא-לוה כדעתכם, אינו עם הנשים בגן עדן, אבל בשמים כיסאו והארץ הדום רגליו, חלילה וחס. אבל שהוא כדברי, שהוא עומד בגן עדן, בביתו של אדם הראשון קודם שחטא, כי זה דעת החכמים בספר הגדה, וזה מבואר.

ואז עמד אדוננו המלך והלכו להם. 

היום השלישי

ביום החמישי (?) אחר כך ערך אדוננו המלך מקום הויכוח בהיכלו ואמר שיעשה בצנעה. וישבנו על פתח ההיכל. ופתח פראי פול בדברי הבל לא היה להם עניין ואחר כן (אמר):
אני אביא ראיה מחכם גדול שלהם לא היה להם כמותו היום ד' מאות שנה, ושמו מאישטרי משה די גיפטי, והוא אומר כי המשיח ימות וימלוך בנו (ובן בנו) אחריו. ואינו כאשר אמרת שלא ימות כדרך בני אדם. ושאל שיביאו לו ספר שופטים. 

רמב"ם ספר שופטים
אמרתי לפניהם: אין בספר ההוא כן. אבל אני מודה שיש מחכמינו אומרים כן, כאשר הזכרתי תחילה, שדעת ספרי הגדה כי נולד ביום החורבן ויחיה לעולם. ודעת בעלי הפשט שיולד קרוב לקץ הגאולה, ויחיה שנים רבות במספר, וימות בכבוד וינחיל כתרו לבנו. וכבר אמרתי כי בזה אני מאמין, ואין בין העולם הזה לימות המשיח בעניין זה אלא שעבוד מלכיות בלבד.

והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא מצא.
ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו דברי הספר שהוא מביא. וקראתי להם מתחילת הפרק: המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נידחי ישראל.

אמר פראי ארנל די שיגורה: הוא מכזב מפיו. 

אמרתי: עד הנה היה חכם גדול שאין כמותו ועתה הוא מכזב?

וגער בו המלך ואמר: אין ראוי לבזות החכמים. 

ואומר למלך: איננו מכזב, כי אני אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה שאמר הוא אמת, כי המשיח עליו לקבץ נידחי ישראל ונפצות יהודה שנים עשר שבטים. ומשיחכם ישו לא קבץ מהם איש, ולא היה בזמן הגלות, והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלים, וישו לא עשה בו לא בנין ולא הריסה, והמשיח ימשול בכל העמים, והוא לא משל אפי' על עצמו. וקראתי להם פרשת והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, וגמר הפרשה עד ונתן ה' א-לוהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ופרשתי להם כי אויביך, הנוצרים, ושונאיך הישמעאלים, שתי האומות אשר רדפונו. ולא ענה דבר. ועמדו להם. 

היום הרביעי

למחר ביום השישי (?) ערכו מערכות בהיכל וישב המלך במושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר בכיסאו. ושם היה ההגמון ושרים רבים ג'ילס דיסרגון (?) ופירי ברגה ופרשים רבים וכל מגרשי העיר ומדלת העם.

המשיח אדם?
ואומר למלך: אין רצוני להתווכח עוד.

אמר המלך: ולמה. 

אמרתי: הנה רוב הקהל בכאן, וכולם מנעוני וחלו פני על זה, כי הם יראים מאוד מהאנשים האלה הדורשים, שמטילין אימה על העולם, וגם כי גדולי הגלחים והנכבדים בהם שלחו לי אמר שלא אעשה כן עוד. וגם פרשים רבים מבני ביתך, אדוני המלך, אמרו לי כי אני עושה רעה לדבר בפניהם כנגד אמונתם. גם פראי פירא די גינובא, חכם הצעירים, אמר לי שאין הדבר טוב. גם מגרשי העיר אמרו לקצת היהודים שלא אעשה כן. ואמנם כי כן היה. אבל בראותם רצון המלך גמגמו כולם ואמרו שאעשה כן. וארכו הדברים בינינו על זה.
וסוף דבר אמרתי שאתווכח. אבל הדין נותן שאשאל אני יום אחד ופראי פול יענה אותי, הואיל ושאל לי ואני עניתי ג' ימים.

אמר המלך: על כל פנים ענה אתה אותו. והודיתי. 

עמד ושאל: המשיח שדברו בו הנביאים אתה מאמין שיהיה איש גמור ואלו-ה ממש? 

אמרתי: הנה מתחילה התנינו שנדבר תחילה על המשיח אם בא כמו שאתם אומרים, ואחר כך נדבר אם הוא האלו-ה עצמו. והנה לא הוכחת שבא, לפי שסתרתי כל הראיות של הבל שהבאת. ובזה זכיתי בדיני, כי עליך להביא הראיה, וכן קבלתם עליכם. ואם לא תודו שזכיתי בדין זה, אני מקבל עלי להביא ראיות גמורות בדבר אם תשמעוני. ואחר שיתבאר שאין ישו שלכם משיח, אין לכם להתווכח במשיח שעתיד לבוא עלינו אם הוא אדם גמור או מה יהיה.

ואמרו חכמי השופטים אשר שם כי הדין עמי בזה. 

אמר לי המלך: ענה על כל פנים. 

אמרתי: באמת כי המשיח יבוא יהיה איש גמור, בן איש ואישה מזיווג שניהם כמוני, ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב, ויצא חוטר מגזע ישי וגו', ואומר עד כי יבוא שילה, והוא בנו מלשון שליה, כי נולד כשאר בני אדם בשליה.
ואילו היה רוח א-לוהים כדבריכם, לא יהיה מגזע ישי, ואפי' נתלונן בבטן אישה שהיא מזרעו, ולא היה יורש מלכותו, שאין הבנות וזרען יורשות בתורה במקום שיש זכר, ודוד בנים זכרים היו לו לעולם.

המזמור "שב לימיני"
אמר: הנה המזמור אומר מזמור לדוד נאום ה' לאדוני שב לימיני וגו'.
ומי הוא זה שיאמר לו דוד המלך אדוני, מלבד הא-לוה, והיאך ישב אדם על ימין הא-ל. 

אמר המלך: יפה הוא שואל, שאילו היה המשיח איש גמור מזרע דוד ממש, לא יאמר לו דוד אדוני. ואלו היה לי בן או נכד מזרעי אפי' ימשול בכל העולם לא אומר לו אדוני. אבל ארצה שיאמר לי הוא אדוני וגם שינשק את ידי. 

הפכתי פני לפראי פול ואמרתי: האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו, ואתה הוא האומר למלך לאסוף לך חכמי היהודים להתווכח עימהם על החידושים שמצאת. וכי לא שמענו דבר זה עד הנה? הלא אין גלח ותינוק שלא יקשה ליהודים זאת הקושיא. והשאלה הזאת מיושנת מאוד.

אמר המלך: אבל ענה עליה. 

אמרתי: ועתה שמעוני. הנה דוד המלך הוא היה המשורר שעשה המזמורים ברוח הקודש, ועשה אותם כדי שיזמרו בהם לפני מזבח ה', והוא עצמו לא היה משורר אותם ולא רשאי לעשות כן שאסור לו בדין התורה, אבל היה נותן המזמורים ללוויים שישוררו בהם. וכן כתוב מפורש בדברי הימים. אם כן על כורחו היה עושה המזמור בלשון שהיה ראוי ללווי שיאמר (לאמר). ואלו אמר נאום ה' לי, היה אומר הלוי שקר, אבל ראוי ללוי שיאמר בהיכל: נאום ה' לאדוני, לדוד, שב לימיני. וטעם הישיבה לומר שהב"ה יגן עליו בימיו ויצילהו ויגביר אותו על אויביו. וכן היה, כי הוא עורר חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. היש בפרשים האלה אשר לפניך שיעשה כן בגבורתו. וזה הוא ימין הא-ל. וכן כתוב בדוד, וימינך תסעדני. וכן ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה. וכתוב במשה רבינו ע"ה, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. והוא אמר במפלת פרעה, ימינך ה' תרעץ אויב. ועוד כי הכתובים ידברו כן במקומות, ואת יפתח ואת שמואל, נשי למך, וכן הם על כל דברי משה רבינו בתורה. אבל בכאן עכ"פ בהכרח אמר כמו שזכרת.

ודעו כי המזמורים נעשו ברוח הקודש, והם נאמרים על דוד ועל בנו היושב על כיסאו, והוא המשיח, (כי) כאשר העניין היה בדוד במקצת יהיה במשיח בנו בכללו, כי ימינו של הקב"ה יסעדנו לדוד עד שיגבר על אויביו סביביו, ויסיענו למשיח עד שישים כל האומות הדום רגליו, שכולם אויביו, כי שעבדו בעמו וכפרו בביאתו ובמלכותו, ומקצתם עשו משיח אחר. והנה ראוי לשורר במזמור הזה במקדש בימי דוד ובימי המשיח בנו, כי הוא נאמר על כסא דוד ועל ממלכתו.

ענה פראי פולו: היאך הוא יכול לומר דבר זה, שהחכמים שלהם אומרים שמן המשיח מדבר, שהדברים כפשוטן שיושב לימין האל, והביא הגדה שאומרת לעתיד לבוא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו. 

אמרתי: גם זו כדברי, שכבר אמרתי כי הכוונה קצתה על דוד ועיקרה בשלמות על המשיח. ובקשתי הספר ונתנו לי.

ואמרתי: ראו שהיה גונב הדבר, שההגדה הזאת אומרת לעתיד לבוא הב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו, ופניו של אברהם מתכרכמות, ואומר בן בני יושב לימינו של הב"ה ואני לשמאלו, והב"ה מפייסו וגו'.
הנה בכאן מפורש שאין המשיח א-לוה נכבד ממנו, ולא היו פניו מתכרכמות (ולא מוריקות) כלל. וכן אומר בן בני, לא בן בתי. וישו כפי דבריכם לא היה בן בנו של אברהם כלל. והישיבה לימינו במשיח כמו הישיבה לשמאלו באברהם, שניהם אנשים גמורים. וכן מוכרח שאין ישו משיח, לפי שאומר לעתיד לבוא, וחכמים האומרים כן היו אחריו כחמש מאות שנה. אבל פראי פול אוכל ראשו וסופו ואינו בוש.

המדרש "והתהלכתי בתוככם"
חזר והביא ראיה ממדרש שאמרו: (כתיב) והתהלכתי בתוככם, משלו (משל) למה הדבר דומה, למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדסו והיה אותו אריס מיטמר מלפניו. אמר לו המלך מה לך ליטמר הריני כיוצא בך. כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא בגן עדן וצדיקים רואין אותו ומזדעזעין מלפניו. והב"ה אומר להם [לצדיקים] מה לכם מזדעדזעין מלפני, הריני כיוצא בכם. יכול לא יהא מוראי עליכם, ת"ל והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם. כיוון שאמר והריני כיוצא בכם א"כ חזר איש כמותם. 

אמרתי: כל מה שמביא, כנגדו הוא מביא [אם היה מבין], כי זה (המעשה) העתיד להיות היה בגן עדן. וישו לא טייל עם הצדיקים בגן עדן בהיותו איש, אבל בורח כל ימיו מפני (אויביו ו)רודפיו.

אבל המדרש הזה הוא משל. כמו שמתחיל: (משלו) משל למה הדבר דומה. ועניינו כי הצדיקים בעולם הזה אינם יכולים להשיג אמיתת הנבואה, ואינם יכולים לראות בזיו הנקרא גלוריא"ה, כמו שאר במראה אליו אתוודע. ואפילו משה רבינו בתחילת נבואתו מזדעזע, שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא וגו'.
אבל לעתיד (לבוא) תהיה נפשם נקיה מכל חטא ומכל כיעור, ויהיה להם רשות להסתכל באספקלריא המאירה, כמו משה רבינו ע"ה שאמר בו, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וגו'. ואמרו הריני כיוצא בכם, על דרך משל, שלא יהיו מזדעזעין ויראים, כמו שאינם יראים זה מזה.
והוא לשון שאמר הכתוב, כאשר ידבר איש אל רעהו, כי לא חזר הא-לוהים איש בהיותו מדבר עם משה. ולשון חכמים הוא, כמו שאמרו בילמדנו, אם תעשה מצוותי הרי אתה כיוצא בי. וכן לשון הכתוב והייתם כא-לוהים יודעי. וכן הן האדם היה כאחד ממנו. וכן והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כא-לוהים. ולא שיהיו שווין בדמיון.

חזר אותו האיש וטען כי אמרו בבראשית רבה, ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים, זהו רוחו של משיח. א"כ אינו איש אלא רוח א-לוהים. 

אמרתי: אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי. הנה שם אמרו עוד, ורוח א-לוהים מרחפת, זה רוחו של אדם הראשון. האמור אמרו שיהיה א-לוה. ומי שאינו יודע מה למעלה ומה למטה בספרים, הופך דברי א-לוהים חיים.
אבל הדורש שדרש זהו רוחו של משיח, פתר קריא במלכיות, ואמר לשון הכתוב בכאן ירמוז בעתידות.
ואמר והארץ הייתה תוהו, זו בבל, שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו.
ובוהו, זה מדי, שנאמר ויבהילו להביא את המן.
וחושך, זו יוון, שהחשיכו עיניהן של ישראל בגזירות.
על פני תהום, זו מלכות הרשעה.
ורוח א-להים, זה רוחו של משיח.
באיזה זכות, מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים.

הנה המדרש מעביר ד' מלכיות ומלכות הרביעית שהוא רומא, ואחרי כן מביא רוח א-לוהים שהוא המשיח, אדם גמור מלא חכמה מלא רוח א-לוהים, כמו בצלאל שנאמר בו ואמלא אותו רוח א-לוהים וגו', ויהושע נאמר בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וזה מבואר שעל המשיח העתיד לבוא אחר מלכות רביעית אמרו כן.
ולא יכולתי להגיד לו עניין המדרש, כי הוא רמיזות, ידרשו אותם מסמך הלשון, לא שיהיה עיקר הכתוב בזה (וכיוצא בזה) ברוב מקומות של בראשית רבה, כמו שאמרו ויצא יעקב. אמרתי זה להראות לכולם שאינו יודע לקרות בספר שהביא, כי טעה בקריאת הלשון.

ועמד המלך ועמדו כולם. 


זה עניין הויכוחים כולם. לא שיניתי בהם דבר לדעתי. אחרי כן בו ביום עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר יישאר הויכוח, כי לא ראיתי אדם שאין הדין עמו שטען אותו יפה כאשר עשיתי. ושמעתי בחצר כי רצון המלך והדורשים לבוא בבית הכנסת ביום השבת. ונתעכבתי בעיר ח' ימים. ובבואם שמה לשבת הבאה עניתי לאדוננו המלך כהוגן כראוי, כי דרש מאוד לאמר: כי הוא ישו המשיח.

ועמדתי על רגלי ואמרתי: דברי אדוננו המלך בעיני נגידים ומעולים ונכבדים, שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד אין כמוהו בעולם, אבל לא אשבח אותם שהם אמת. כי יש לי ראיות ברורות ודברים מאירים כשמש שאין האמת כדבריו. אבל אינו ראוי לחלוק עמו.
אבל דבר אחד אומר שאני תמה מאוד עליו, כי הדברים שהוא אומר באוזנינו להאמין בישו שהוא משיח, ישו עצמו הוא המביא הדבר לאבותינו, והוא אשר נשתדל לומר אותו להם, ובפניו הכחשוהו הכחשה גמורה וחזקה, והוא היודע והיכול לאמר דברים יותר מן המלך כפי סברתכם שהוא א-לוה. ואם אליו לא שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים בו, איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך שאין לו ידיעה בדבר אלא (מפי) שמועה רחוקה ששמע מבני אדם שלא ידעו בו ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים [שראו כמותם].

אחרי כן קם פראי רמון דיפנייא פורטי ודרש בעניין השילוש ואמר שהוא חכמה וחפץ ויכולת. ואמר בבית הכנסת: וגם המאישטרי הודה בזה בגירונא לדברי פראי פול. 

עמדתי על רגלי ואמרתי: האזינו ושמעו קולי, יהודים וגויים.
שאלני פראי פול גירונא: אם אני מאמין בשילוש.
אמרתי לו מהו השלוש, שיהיו שלושה גופים גסים כבני אדם הא-לוהות.
אמר: לא.
- ושיהיו שלושה (דברים) דקים כגון נשמות או שלושה מלאכים.
אמר: לא.
- או שיהיה דבר אחד נמזג משלושה, כגון הגופים הנמזגים מד' יסודות.
אמר: לא.
- אם כן מהו השלוש.
אמר: החכמה והחפץ והיכולת.
ואמרתי שאני מודה שהא-לוה חכם ולא טיפש, וחפץ בלא הרגשה, ויכול ולא חלש. אבל לשון שילוש טעות גמורה, שאין החכמה בבורא מקרה, אבל הוא וחכמתו אחד והוא וחפצו אחד והוא ויכולתו אחד. אם כן החכמה והחפץ והיכולת הכל אחד. וגם אם היה מקרים בו, אין הדבר שהוא א-לוהות שלושה אבל הוא אחד נושא מקרים שלושה.
ואדוננו המלך אמר בכאן משל שלמדוהו הטועים. אמר: כי ביין ג' דברים, גוון וטעם וריח, והוא דבר אחד.
וזה טעות גמורה כי האודם והטעם והריח ביין דברים חלוקים ימצא זה בלא זה, כי יש אודם ולבן וגוונים אחרים, כן בטעם ובריח. ועוד כי האודם אינו היין ולא הטעם ולא הריח, אבל עצם היין הוא הדבר הממלא את הכלי. והנה הוא גוף נושא שלושה מקרים חלוקים שאין בו שום אחדות.
ואם נמנה כן בטעות, על כורחנו נאמר רבוע, (כי) הדבר שהוא א-לוה וחכמתו וחפצו ויכולתו ימנו, והנה הם ארבעה.
ועוד יש לכם לומר חמוש, כי הוא חי, והחיות בו כמו החכמה. ויהיה גדרו: חי חכם חפץ יכול ועצם הא-לוהות חמישה. כל זה טעות מבואר.

אז עמד פראי פול ואמר כי הוא מאמין בייחוד גמורה, ועם כל זה יש בו שלוש, והוא דבר עמוק מאוד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו. 

עמדתי ואמרתי: דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע, אם כן המלאכים אינם מאמינים בשלוש. ושתקוהו חבריו.

ועמד אדוננו המלך וירדו מן התיבה והלכו להם.
ולמחר עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר לי: שוב לעירך לחיים לשלום. ונתן לי שלוש מאות דינרים, ונפטרתי ממנו באהבה רבה. הא-ל יזכני לחיי העולם הבא אמן.